פסק-דין בתיק תא"מ 18738-09-09 - פסקדין

1.         התובענה בתיק זה הוגשה בשנת 2009 ונסובה אודות טענת התובעת, כי יש לחייב את הנתבעות או מי מהן בתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת סיעוד, וכן להצהיר כי תגמולים אלו ישולמו גם בעתיד, וכן לקבוע כי התובעת פטורה מהתשלום החודשי (התביעה תוקנה לאחר הגשתה). והכל, בשל היות התובעת סיעודית, שאינה יכולה לבצע פעולות בסיסיות.

2.         ההליכים המקדמיים בתיק נמשכו תקופה לא מבוטלת, במשך כשלוש שנים תמימות, והתיק הועבר לטיפולי במהלך שנת 2012.

במהלך חיי התיק מונה מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' אדונסקי, וזאת בנוסף להגשת חוות דעת המומחים הרפואיים מטעם הצדדים.

3.         הצדדים הגישו את ראיותיהם בהתאם להחלטתי, במהלך שנת 2012, ונקבעו ישיבות הוכחות.

מטעם התובעת העידה בתה, ולאחר ששטחה את גירסתה, ולפיה אימה מתקשה בפעולות בסיסיות, כאמור בתצהירה, הוצגו לה תמונות וסרטוני וידיאו, בהם נראית התובעת, שצולמה על ידי חוקרים פרטיים, מתהלכת בחופשיות ובאופן נמרץ, ברחובות העיר, סוחבת סלים ושקיות. זאת, בניגוד מוחלט לטענת בתה של התובעת כי אמה, התובעת, סיעודית ומתקשה ביותר בפעולות היומיום (ראה למשל עדותה בעמ' 22 לפרוטוקול, ש' 1 - 11).

התמונות והסרטונים אף סתרו על פניהן את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, פרופ' אדונסקי (ראה התמונות נ/2  -נ/36 ותיאור חלקי שלהן ע"י בתה של התובעת בעמודים 25 - 26 לפרוטוקול), והוברר שצולמו חודשים ספורים לפני דיוני ההוכחות, שהיו בחודשים נובמבר - דצמבר 2001, כאשר בדיקת מומחה בית המשפט היתה כשנה לפני כן.

            לא אגזים אם אומר, כי הצגת התמונות והסרטונים מוטטה, לא פחות, את טענות התובעת, שהתבררו, ואני עדין ומאופק בניסוח הדברים, כחסרות שחר.

4.         בנסיבות אלה, נקבע דיון הוכחות נוסף, במסגרתו נשמעה עדותו של מומחה בית המשפט, וניתן לומר בתמצית, כי נוכח התמונות והסרטונים, הוא חזר בו מחוות דעתו בדבר הגבלותיה הפיסיות של התובעת והיותה סיעודית (ראה דבריו בעמ' 32 לפרוטוקול, ש' 9 - 28).

עוד הסכים כי התובעת הציגה בפניו בבדיקה מצג שאינו נכון (שם, ש' 29 - 30).

ראוי לציין כי מלכתחילה, בחוות דעתו, טרם הצגת התמונות והסרטונים, סבר מומחה בית המשפט כי התובעת איננה "תשושת נפש", כהגדרת הביטוי בפוליסה, על אחת כמה וכמה לאחר שראה את התמונות והסרטונים, או אז התחזקה דעתו גם בעניין זה (עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 24 - 30).

5.         אל נוכח שני דיוני הוכחות אלה, החליטה התובעת, וטוב שעשתה כן, כי היא חוזרת בה מתביעתה, ולכן לא התקיימו שני דיוני הוכחות נוספים, אשר במסגרתם היו אמורים להישמע עדי הנתבעות.

6.         בדיון מיום 13.01.13 נותרה במחלוקת סוגיית הוצאות המשפט. תחילה - כעתירת התובעת, התביעה נדחית, וזאת לאחר שכמוסכם בפרוטוקול, סעיף 2 לכתב התביעה נמחק.

7.         ולסוגיית ההוצאות. אין לכחד כי בתיק התקיימו דיונים רבים (במחשב בית המשפט מופעים 6 ישיבות מקדמיות), הוגשו מסמכים וכתבי טענות שונים, ראיות למכביר, הוכנו והוגשו חוות דעת מומחים רפואיים, מטעם שני הצדדים, ואף מונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר מינויו היה כרוך אף הוא בהוצאות לא מבוטלות.

כמו כן, הנתבעות נשאו בהוצאות נוספות לחוקרים, וכן כאמור התקיימו שני דיוני הוכחות, וכמובן, בל נשכח את שכר הטרחה ששילמו הנתבעות לפרקליטיהן.

יש לקחת בחשבון גם, כי הסעד הכספי שנתבקש היה כ - 59,000 ש"ח, אך כאמור, נתבקש גם להורות על המשך תשלום תגמולי הביטוח, והתובעת ילידת שנת 1950, כלומר בעת הגשת התביעה היתה בת 59, קרי מדובר בסכומים גבוהים ביותר לעתיד, שעשויים להסתכם בשבע ספרות (לפי 5,000 ש"ח לחודש לערך, כאמור בכתב התביעה המקורי, שתוקן בהמשך).

בנסיבות אלה מובנים מאמצי הנתבעות להדוף את הטענות שבתביעה, לרבות ע"י שכירת שירותי חוקרים.

8.         בדיון הגישה הנתבעת 1 את רשימת הוצאותיה, לא כולל שכ''ט, בסך כולל של 32,180 ש"ח (ראה הטבלה נ/1 והאסמכתאות המצורפות). אף הנתבעת 2 הגישה אסמכתאות בעניין הוצאות, ללא שטרחה לסכמן, בסכום של כ - 21,000 ש"ח (נ/2), לא כולל שכ''ט.

9.         שמעתי בקשב רב את טיעוני הצדדים בדיון האחרון. נקודת המוצא בעת פסיקת הוצאות היא השבת המצב לקדמותו, קרי פסיקה של מלוא ההוצאות שנגרמו לבעל הדין שזכה בדינו, על מנת שלא יצא וידיו על ראשו, למרות שנמצא כי הצדק עמו. אף נקבע לא אחת כי יש לפסוק הוצאות בשעור ריאלי.

יחד עם זאת, יש גם לקחת בחשבון לזכות התובעת כי התעשתה והחליטה, אומנם בשלב מאוחר יחסית ולאחר שני דיוני הוכחות, לחזור בה מתביעתה.